בחודש מרץ 1948 הכל נראה אבוד.

קדמו לאותו חודש חודשים של פיגועים, מתקפות רצחניות על יישובים יהודים, מכוניות תופת.
בכל יום בעמודים הראשיים של העיתונים הופיעה מסגרת שחורה ובה נכתבו שמותיהם של חללי יום האתמול.

בסוף חודש פברואר פוצצו הערבים שלושה בניינים ברחוב בן יהודה בירושלים והביאו למותם של כחמישים ושמונה בני אדם.

בסוף אותו חודש תקפו הערבים בית חרושת שהוסגר לידם על ידי הבריטים. עשרה פועלים יהודים נרצחו.
פיגוע רדף פיגוע. בעולם החלו להבין שעשו טעות. שחלוקת הארץ לשתי מדינות תביא לאירועים אלימים שבמהלכם יהרגו אלפים אולי עשרות אלפים. אולי מאות אלפים.

מדינות רבות החלו לחשוב על פתרון חדש למזרח התיכון המדמם.

באחד עשר במרץ 1948 התרחש פיגוע נוסף, יוצא דופן בבנייני המוסדות הלאומיים בירושלים שם שכנה הממשלה שבדרך ומשרדו של דוד בן גוריון.

אנטון דאוד, ערבי נוצרי, נהג הקונסוליה האמריקנית בירושלים, הגיע כבל בוקר למבנה. על פי הכללים של אותם ימים מכוניות של הצבא הבריטי ושל קונסוליות זרות לא נבדקו.

דאוד השאיר את המכונית והלך לקנות חפיסת סיגריות וקפה. כמה דקות לאחר מכן המכונית התפוצצה. בפיצוץ התמוטטה הקומה השנייה של אגף קרן היסוד, השומר ו-12 מעובדי הבניין נהרגו, ובהם גם מנהל קרן היסוד לייב יפה, ו-44 נפצעו.

למחרת צויינו שמות ההרוגים בעיתון וגם שמו של ילד בן 13, אדם אחד שלא זוהה והרוגים אחרים בטבריה, בדרך ליסוד המעלה וחיפה.

הפיגוע במוסדות היהודיים הבהיר לעולם כי היהודים אינם מסוגלים להגן על עצמם וכי הכרזה על מדינה יהודית היא בגדר התאבדות.

באותו סוף שבוע נהרגו עוד שלושה עשר יהודים. הערבים הופיעו בפני מועצת הבטחון ש ל האו"ם והביעו שוב את התנגדותם לחלוקת הארץ.

נציגי המעצמות הגדולות הוציאו הודעה משותפת כי המצב בארץ ישראל מסכן את השלום העולמי. היה ברור כי המצב אינו יכול להימשך עוד זמן רב ואכן בעשרים במרץ הודיעה ארצות הברית כי היא חוזרת בה מתכנית החלוקה וביקשה לכנס את האו"ם כדי להמליץ על משטר נאמנות זמני בארץ ישראל, בחסות האו"ם.

הם הציעו פתרונות חלופיים – הקמת מחוזות, קריאה להפסקת אש, ואפילו איימו לכבוש את הארץ.

חלום המדינה היהודית, חלום של 2000 שנה הלך והתרחק.

ואז הגיע חודש אפריל.

ימים נוראים
סדרה על התקופה שבין כ"ט בנובמבר להכרזת העצמאות.
יוצרי הסדרה - דינה פוזניאק, נתן פוזניאק ויובל מלחי
בקרוב…