כל אחד מאיתנו זוכר את היום המרגש בו קיבל לידיו את ספר התנ"ך לקראת לימודים בבית הספר היסודי, לא משנה אם מחברת הלימוד הייתה בכריכה צהובה או לבנה. גם בהמשך חיינו בצבא, רובנו נשבעים על ספר התנ"ך בסיום הטירונות במעמד מרגש. לאחר מכן כשאנו בוגרים ויש לנו ילדים משל עצמנו- אנו מתרגשים מהתנ"ך לפחות בפעם שלישית - לפרש ולהבין עם הילדים פסוקים קשים מהתנ"ך, ביחד- הורה וילד, ולהיזכר בסיפורים אותם למדנו לפני עשורים רבים. התנ"ך -ספר הספרים קשור בקשר הדוק למורשתנו, בזאת אין ספק. אבל מדוע בעצם ללמד תנ"ך כבר בבית הספר היסודי? איך לימדו פעם? האם ואיך מערכת החינוך של היום מתאימה את עצמה ללימוד תנ"ך בעולם משתנה? מדוע תנ"ך נחשב למקצוע לא אהוב בלשון המעטה למרות שכאמור הוא כל כך נוכח בחיינו?
המקרא הוא הבסיס התרבותי שלנו והקשר שלנו האחד לשני, לארץ הזאת, לשפה ולמורשת שלנו - אז איך נוצרו כאלה פערים בין הנוכחות של התנ"ך בחיינו והקשר שלנו לסיפורים לצורה בו מלמדים מקרא בבית הספר? האם יש "אשם" או "אשמים" בסיפור הזה? מה ניתן לעשות?
בפרק פדגוגי זה של עושים תנ"ך - מתארחים ד"ר בועז סתיו וד"ר יעל אברהמי ממכללת אורנים, מרצים באקדמיה וגם מורים לתנ"ך, לדיון נוקב על הוראת המקרא בישראל של סוף 2020.

האזנה נעימה,
יותם.


https://www.ads.ranlevi.com/2021/01/19/thinkanddrink-osimtanach-education/