אתה גם כמובן צודק, דרך ליישב את זה יכולה להיות באופן הבא: אני ציוויליזציה חייזרית, שולחת לכל עבר אורגניזמים מיקרוסקופיים מהפלנטה שלי. אני יודע שכשיצורים חיים מתרבים בכוכב כלשהו דברים בו משתנים (למשל, ברגע שהופיעו לראשונה ציאנובקטריה בכדור הארץ ריכוז החמצן עלה פלאים עקב פוטוסינתזה, אגב מחיקת כמעט כל היצורים האנאירוביים שהיו לפני). אם יש לי כלים לזהות ריכוז חמצן בכוכב, אני יכול להשוות כוכבים לפני ואחרי ששחררתי את הגשושיות שלי. באופן הזה אם זיהיתי כוכב שריכוז החמצן בו עלה, מדובר בכוכב המתאים לישוב יצורים חיים. קיצור, אחרי הפרק הזה לגמרי שכנעתי אותי שאנחנו גשושית חייזרית גם בלי להתכוון, הלכתי לראות "המופע של טרומן" לשם ההזדהות

הי, נתנאל! אתה צודק לגמרי - מאוד יכול להיות שאנחנו בעצמנו 'מכונה משתכפלת' שכזו... מצד שני, זו דרך קצת לא יעילה לחקור את הגלקסיה: לקח לנו מיליארדי שנים להגיע למצב שבו אנחנו נמצאים היום...אולי רובוטים זה מהיר יותר חח רן

היי רן! פרק ממש מעניין, אבל לא יכולתי שלא לחשוב - "אם ישנן ציוויליזציות חייזריות אחרות, הרי שהגלקסיה שלנו כבר הייתה צריכה להיות שוקקת וגועשת במיליארדי גשושיות רובוטיות שכאלה. מכיוון שאנו לא רואים גשושיות שכאלה סביבנו - הרי שאנחנו לבד ביקום" - למה שלא נניח בעצם שאנחנו הגשושית? זה מסתדר עם הכל, אם אני רוצה לדעת איפה יש כוכבים ראויים למחייה ואני יודע שבסוף האבולציה דוחפת ליצירה של יצורים תבוניים - אזי לשלוח תאים חיים בחלל אומר שברגע שהם יגיעו לכוכב בו יש חיים, בסוף הם יחקרו בעצמם את היקום, וכשתהיה להם הטכנולוגיה לטייל בין כוכבים, כל מה שנשאר זה רק לחכות שהם ייצרו קשר

This story is like the Slylandro from Star Control 2 and the Replicators from Stargate SG1 all wrapped up.