ב-1994 יצא הסרט הבלתי נשכח - "פורסט גאמפ" - המגולל את סיפורו של פורסט, שלמרות שלל מגבלות הצליח להגיע הכי רחוק שאפשר בכל תחום שבו נגע, והיה לחלק בלתי נפרד מסיפורי ההיסטוריה של ארצות הברית. אמנם מדובר על סרט עלילתי ועל דמות בדיונית, אבל משה גלעד, הוא ללא ספק מתחרה ראוי על התואר "פורסט גאמפ הישראלי".
הוא נולד ב-1951 בפולין ובגיל 5 עלה ארצה עם הוריו ואחותו. בגיל 9 הוריו נפרדו במפתיע ובן לילה עבר להתגורר עם אמו ובן זוגה החדש בקרית גת. משה העביר את רוב ילדותו בעיירה הדרומית עד לגיוסו לשריון ב-1969. בשירות הצבאי הכיר את רחל, אשתו מזה 50 שנה, וחמישה חודשים לאחר שהתחתנו ב-1973, פרצה מלחמת יום הכיפורים ששינתה את פני המדינה ואת חייו של משה; עם הפגזות המצרים ב-6 באוקטובר ב-14:00 נפצע משה ופונה לבית החולים. עד היום הרסיסים שנותרו ברגלו מצפצפים במגנומטר בכל בידוק ביטחוני. לאחר המלחמה עבר משה למשרד הביטחון לתפקיד מאבטח אישים. את כל השמות המוכרים לנו מסיפורי ההיסטוריה, הרחובות והכיכרות, משה אבטח לאורך השנים: גולדה מאיר, מנחם בגין, עזר ויצמן, משה דיין, אריאל שרון, יצחק רבין, שמעון פרס, יגאל ידין וגם ריצ'רד ניקסון וג'ימי קרטר. עד היום שומר משה תמונות והקדשות מכל אותם מנהיגים.
במסגרת עבודתו טס משה עם משפחתו לשלוש שליחויות בארצות הברית, רומניה ושווייץ, עד שנפרד לזמן קצר ממערך האבטחה ב-1996.
חמש שנים אחר כך, ב-2001 התמקם שוב בתפקיד אבטחה כקב"ט חברת צ'קפוינט ומאז הוא שם כבר עשרים שנה והיד עוד נטויה.
בימים אלה חוגג משה יום הולדת 70. כששומעים את סיפור חייו קשה שלא לראות את הדמיון לסיפורו של פורסט גאמפ. משה רץ בחייו ממטרה למטרה אותן השיג אחת אחרי השנייה. הגישה הבריאה שלו אפשרה לו להתמודד באופטימיות עם כל מה שזימנו לו חייו. עבור הרבה אנשים גיל שבעים מסמל התקדמות אל עבר סוף כזה או אחר, אבל כשרואים ושומעים את משה גלעד, מבינים שעבורו זו ממש רק ההתחלה.