אם אומר לכם שמסלון ביתו ניתן לראות עד קצה האופק – ודאי הייתם פוטרים את המשפט בססגוניות יתר, אולי אפילו שמאלץ. אבל לא כך הוא.
נדמה כי איצ׳ה כיוון תמיד אל עבר קצה האופק – בצחוק, בחיוך, בהנאה גמורה, ובעיקר – בסקרנות אין קץ על מה מסתתר שם מעבר לפינה.

הפרטים הבסיסיים נראים פשוטים – איצ׳ה נולד בתל-אביב, גדל בירושלים, היה נוטר, למד הנדסה בטכניון, עבד עבור חברות ישראליות באפריקה בשנות השישים כמו מהנדסים רבים אחרים, ניהל פרויקטים עבור החברות האלו בארץ, ואחר כך פנה לעסקים פרטיים.
אבל – כמו כל דבר בחיים – בין הלאקוניות הזו – לאופן שבו הדברים התנהלו במציאות – תהום פרושה.

כילד יצא לטיול קליל עם אימו, באירופה שהיתה תחת אימת הנאצים; כנוטר בירושלים סייע לא מעט בהקמת המדינה שבדרך; כסטודנט בטכניון עיבד יצירות לתזמורת התלמידים וגם ניצח עליהם; מתוקף עיסוקיו בליבריה מצא את עצמו עד מהרה כיועץ לנשיא המדינה העצמאית היחידה באפריקה שמעולם לא היתה קולוניה; בין לבין מצא זמן לעמוד בראש הסתדרות המהנדסים והטכנאים ולבוא בדברים עם בן-גוריון; והעסקים אליהם פנה היו, למעשה, הקמת חברת תעופה פרטית ישראלית ראשונה – שהתחרתה במונופול של אל-על באותם הימים; אה, ו-כן, היה גם העניין הקטן והכמעט שולי הזה בביוגרפיה שלו – איצ׳ה הוא זה שסיפק את ידיעת הזהב למבצע הנועז ביותר של צה״ל.

לפניכם שעתיים מהנות ומרתקות עם איש שבקולו ניכרת היטב בת הצחוק שבעיניו.