7 APR 2024 · יוסף אלזיאדנה, בן ארבעים ושבע ואב לשבעה, מתגורר בפזורה הבדואית.  כבר שנים הוא מסיע צעירים לבית ספר, טיולים ומסיבות. בשישה באוקטובר הוא הסיע צעירים למסיבת הטבע נובה.  למחרת בבוקר הטלפון שלו צלצל.  מתוך שינה הוא עונה ושומע - "יוסף תציל אותנו" יוסף יוצא מהבית בריצה ונוסע למסיבת הטבע של נובה. מה גרם לו לנסוע למסיבה, השיחה המרגשת עם יעקב ועוד. פרק נוסף בסדרת הפרקים בשיתוף 'דרך שירה בנקי'. מתפללים לחזרתם של החטופים במהרה!

26 MAR 2024 · המשורר האמריקני קארל סנדברג אמר פעם: "גבורה היא מתנה. אלו שיש להם אותה, אף פעם לא ידעו זאת, עד לשעת המבחן." בחמישה באוקטובר 2023, טלי חדד מאופקים ביקרה במשתלה. היא רצתה לקנות עציצים ולהקים גינת פרחים בחצר הקדמית של ביתה. יומיים אחרי זה היא תמצא את עצמה בסיטואציה בלתי אפשרית, מפנה את בנה הפצוע ופצועים רבים אחרים ברכבה הפרטי. טלי חצתה שוב ושוב את אופקים, תחת אש. והיה לה ברור שזה הדבר הנכון לעשות. סיפור על אומץ לב, גבורה ומסר לאחדות. 

19 MAR 2024 · אחד הפרקים הכי מרגשים שיצא לי לעבוד עליהם אי פעם. מנחם קלמנזון מעותניאל ודני פוקס מבארי מספרים על החילוץ ההרואי של כח קלמנזון בשבעה באוקטובר. מה הוביל שני אחים לרדת דרומה, על דעת עצמם, ולפנות אזרחים מבארי. סיפור מרגש על גבורה וחיבור ישראלי. לזכרו של אלחנן קלמנזון ז"ל וכל אנשי בארי שחלקם עדיין חטופים. האזנה מהנה!

26 FEB 2024 · בשנת 1814 התפוצץ מיכל בירה עצום במבשלת בירה בלונדון. למעלה משלושה מיליון ליטרים של בירה שטפו רחובות בגל עצום של 4.5 מטרים. השטפון הרס בתים והביא לטביעתם של אנשים שהתגוררו סמוך למבשלה. אז איך כל זה קרה, מה זאת בירה פורטר, מה היה שגעון הג'ין ועוד. האזנה מהנה!

6 FEB 2024 · דודי רבי חבר כיתת הכוננות של כרם שלום הוא בכלל מורה ומחנך. ב 7.10 הוא יצא עם חולצת השבת לתפוס עמדה. הוא לא תיאר לעצמו שהוא עומד להיות מעורב בקרב קשה שבו יהרגו כמה מחבריו הטובים. משמחת תורה ושמחה גדולה לגיהנום תוך שניות בודדות. "בשבע ושמונה עשרה דקות אני והצמד שלי, נמצאים במרכז הקיבוץ וקולטים קבוצה של שבעה חיילים, אני אומר חיילים, כי הם היו חלקם לבושים במדים צבאיים. אנחנו ממש קולטים אותם, במרחק של פחות ממאה מטר, אני רואה את הלבן בעיניים שלהם, של המחבלים הארורים, ואני שומע אותם מדברים בקולניות, בערבית, וככה עם התנועות ידיים, כאילו הם מתכננים לאיפה ללכת, אנחנו עדיין לא קולטים את הסיטואציה, ואנחנו אומרים, בטח זה הגדס"ר הבדואי, שעד לא מזמן היה בקיבוץ, ואנחנו קוראים להם, "צה"ל צה"ל", והם פותחים עלינו באש, ואנחנו רגע חושבים אולי זו טעות בזיהוי, הם לא מבינים מי אנחנו, ושוב אנחנו קוראים "צה"ל צה"ל" ושוב הם יורים עלינו צרור יריות, אז אנחנו מבינים שיש לנו מחבלים בקיבוץ, ומשיבים עליהם באש, מתנהל קרב יריות...."

24 DEC 2023 · הרעשה כבדה של הפגזות. חריגה אפילו ביחס לעוטף. אני נכנס לממ"ד ומצטרף למיטה של דרור ביתי בת החמש וחצי. אשתי, אפרת, נכנסת לרכב וטסה בין נפילות טילים כדי להגיע אל הבן הגדול, צור, ששהה בבית של סבא עם אח שלי ומשפחתו. היא הגיעה ללא פגע ומאותו רגע אנחנו מפוצלים. בטוחים שתכף ההפגזה תיגמר ונשוב להיות יחד. תוך מספר דקות אני מתחיל לשמוע ירי מנשק קל ומבין שהסיפור שונה הפעם אבל עדיין לא מבין כמה. תודה לשגיא שפרוני ולהגר דרור תודה לאורי בן דור שערך את הפרק.

5 DEC 2023 · גיא גוב ארי ערבות הדדית אני הולך לספר לכם כאן משהו אחר, על העם שלנו, עם ישראל. על אנשים שלא הכרנו מעולם והם פשוט הופיעו, הם פשוט התייצבו והגיעו. גיא גוב ארי מספר על השבעה של אופק רוסו ז"ל ועל עם ישראל.

17 NOV 2023 · קוראים לי ליאת אדמתי מקאי ואני ניצולה של הטבח בקיבוץ בארי. יום שבת ה 7.10 השעה 6:30 בבוקר אני מתעוררת לקול פיצוצים ענק, הבית רועד. אני כותבת בקבוצת הוואטסאפ המשפחתית: מה זה צריך להיות? רעמים? שואלת ברצינות זה העיר אותי!!! באותה הדקה אלה אחותי כותבת: נשמע כמו התקפה רצינית. 6:31 אני כותבת לאביתר השכן שלי: שכן סגרו חלונות ברזל שמעתי שיש מטח לעוטף. הוא מיד עונה: כן, את בסדר? עניתי שכן. בדקות הבאות קיבלנו התראה על חדירת מחבלים לקיבוץ וכי יש להכנס למרחבים מוגנים ולהסתגר שם. בשעה 7:05 גל (השכנה, בת הזוג של אביתר) כותבת: ליאתי בואי אלינו. אני עונה שאני בינתיים בסדר. בשעה 7:13 יאיר אביטל הגיס שלי, בן הזוג של אחותי אלה, לוחם בכתת הכוננות של בארי כותב שהם בקרבות ירי בפנים ולנעול דלתות. משהו בתחושת הבטן שלי לא נתן לי מנוח, תחושה שהפעם זה הולך להיות אחרת. קמתי מהמיטה והתלבשתי. התקשרתי לאביתר וגל ענתה. היא אמרה "ליאתי, בואי לכאן עכשיו!" שאלתי אותה איך אני אצא מהבית? אמרה קומי, צאי דרך הדלת האחורית, אני מחכה לך בכניסה. בהחלטה של שישים שניות לקחתי את הטלפון שלי ורצתי יחפה לביתם. טרקנו את דלת הממ"ד והתבצרנו שם כולנו, כולל שלושת הילדים הקטנים כשאחד מהם תינוק בן ארבעה חודשים ואיתנו גם סשה הכלב. הלב שלי פעם בחוזקה וניסיתי להסדיר את הנשימה שלי. לא עברו יותר מכמה דקות ולפתע, דפיקות על דלת הממ"ד. הסתכלנו אחד על השני ושתקנו. חשבתי ביני לבין עצמי שכבר עברה חצי שעה וזה בטח הצבא. שוב דפיקות על הדלת. בשלב הזה אביתר שאל: "מי זה?" שוב דפיקות, ושוב אביתר שואל מי זה. מבעד לדלת קריאות בערבית. אביתר צעק אליו: "רוח מן הון!!!" שוב קריאות בערבית ושוב אביתר אומר לו ללכת מכאן. והמחבל הלך. בשלב הזה עוד טעיתי לחשוב כי מדובר במחבל אחד או שניים, קיללתי על כך שמכל הבתים הגיע דווקא אלינו. אבל הנה הוא הלך ואני בתמימותי חשבתי שהאירוע לקראת סיום. ובזה הרגע נפתחו עלינו שערי הגיהנום, גיהינום שגם השטן לא ברא.

31 OCT 2023 · 6:30 שבת בבוקר מטחים כבדים מאוד באיזור קוב ואני קופצים מהמיטה רצים לחלון המטבח רואים את כמות היציאות החריגה, מופתעים. שומעים צליל שונה מוזר קרוב צלפים? לא ברור. קוב מתחיל להכין קפה, יאללה התחלנו סבב נוסף - ככה חשבנו.. אוי כמה טעינו.

23 OCT 2023 · שלמה רון לא היה בסיירת או משהו. הוא היה אדם מבוגר, חולני למדי. שלמה אהב תיאטרון ומוזיקה וספרים. הוא אהב את חנה, אשתו עימה חי שנים רבות. הוא אהב את בנותיו. ואהב מאד את נכדו. הוא אהב גם את השירה של רחל. וגם את היצירות של נעמי שמר. הוא אהב אמנות. שלמה וחנה גרו בנחל עוז. מעולם לא עזבו את המקום. גם בתקופות מפחידות באמת. שם גרו. שם חיו. שם בחרו לחיות. שם היו גם בבוקר ה-7 באוקטובר 2023.