פרק חדש בעושים תנ"ך, והפעם: בהמשך ישיר לפרק על כוחה של מילה, נספר וננתח את אחד הסיפורים המסקרנים ביותר בספר יהושע - סיפור הגבעונים. 
לכאורה מדובר בסיפור עוקץ חמוד ומוכר על עם שהצליח להערים על בני ישראל ולכרות איתם ברית במרמה. אבל כבר בקריאה פשוטה מתגלה שהסיפור כתוב בצורה מאוד משונה.
למה הגבעונים התחפשו בכלל? למה בני ישראל לא חשדו בהם? למה לאורך כל הסיפור אף אחד לא מקשיב לאף אחד ויש דו שיח קבוע של חירשים? למה יהושע ובני ישראל גוזרים פעמיים את אותו העונש על הגבעונים? למה אחרי גילוי העוקץ בני ישראל במצוקה נוראית אבל יהושע דוקא רגוע ואסרטיבי?
מה המפתח שהופך את הסיפור בבת אחת למובן והקוהרנטי? 
ובעיקר, מהו ההבדל העקרוני  בין ברית לשבועה, ואיך אנשים בעולם העתיק תפסו דרכן את כוחן של מילים?
האזנה והבטחה נעימה
יותם